בריד'רטון עוררה סערה גדולה מהרגע בו עלתה לאוויר.
אף אחד לא באמת יודע איך לאכול את הסדרה החדשה מבית שונדהלנד שמשודרת בנטפליקס מאז בוקר חג המולד 2020. הרשתות החברתיות רועשות וגועשות על חוסר הדיוק בעיצוב התלבושות, על השפה, שהיא שעטנז של אנגלית בריטית עם אמריקאית מדוברת בת ימינו, על הייצוג ה (כביכול) יותר מידי PC של מגוון אתני בליהוק השחקנים ועל מה לא…
על כל אלה אני אומרת – עזבו אתכם. הסדרה הזו היא בדיוק הפנטזיה שכולנו צריכים בימים אלה! ממתק דקדנטי. אסקפיזם משעשע, מוגזם וסקסי.
תסתכלו עליה כאילו היא האחות הקטנה של דאונטון אבי, רק עם חיי מין סוערים.
נוטים לייחס לג'וליה קווין, מי שכתבה את סדרת הספרים שמהווה את הבסיס לעלילת "ברידג'רטון" את ג'יין אוסטן כהשראה, אלא שבסדרה, העלילה מתרחשת כביכול ב-1813 בלונדון, בתקופתה המלכה שרלוט מקלנברג -סטרליץ שהיתה ידועה בהוללות חסרת גבולות (אגב, הרבה לפני מייגן מרקל, אותה שרלוט, נחשבת בעיני היסטוריונים רבים לבת המלוכה הבריטית המעורבת הראשונה בשל שורשיה הפורטוגזיים ועורה הכהה), כך שאנחנו לא יכולים לשכוח ששנים אלה בהיסטוריה של האמולה הבריטית היוו כר פורה לפנטזיות מהם צמחו רומנים אירוטיים כמו פאני היל והמרקיז דה סאד, ומסיבות החשק המחתרתיות כללו בין היתר גם את טקסי האבסינת' והסיאנס.
למעשה ישנן עדויות שבתקופות אלה ממש גם החלה לפרוח תעשיית הפורנוגרפיה הכתובה והמצולמת באנגליה בצרפת ובמקביל גם באמריקה. אבל במקביל למיניות המתפרצת בחדרי חדרים, לעיתוני הרכילות שהתחילו כבר אז לבסס את מעמדם (שנשמר עד היום אגב), חינוך מיני לא היה דבר שבשגרה, ונשות האצולה עדיין שמרו על פסאדה שמרנית ומתחסדת. בהיעדרם של הרשתות החברתיות והאקטיבזם של ימינו אף אחד לא דיבר על הדיסוננס שבין בתולות תמימות שיוצאות לראשונה לחברה לבין שוק השידוכים בו הן נמדדות לפי שיניהן הצחורות או אופן הנעת האגן כשהן יוצאות במחולות.
בדיוק כפי שאף אחד לא מדבר על ניצני תופעת המיקבול שהיום נחשבת מוקצית אבל בלעדיה לא היינו נחשפים לסצינות בהן הג'נטלמנים משבצים את עצמם לריקוד עם העלמות החסודות על כרטיסיה משלהם, קובעים תור ללק ג'ל, או עומדים בתור מחוץ לבית הנערה הנחשקת ובלבד שיזכו להתחרות על ליבה של מי שהמלכה, היא ולא אחרת סימנה אותה כ-"יהלום" העונתי. מישהו אמר החפצה?
בריד'רטון היא חגיגה של נשיות ומיניות.
עזבו את המיתוג השחור/לבן/אסייתי. עזבו את הפריזמה שאתם רגילים להסתכל דרכה. אנחנו ב 2021 ותראו כמה כח יש לנשים בסדרה הזו.
ליידי ויסלדאון, היא זו שעל פיה חיי החברה של לונדון מתנהלים. המלכה שרלוט היא הדומיננטית שנהנית ממנעמי החייים בעודה מצפה לידיעה על מות בעלה החולני. האלמנה ליידי ויולט ברידג'רטון – אם לשמונה שעדיין מנהלת ביד רמה את הבית הנחשב ביותר בלונדון. ליידי דנברי שלקחה תחת חסותה את הדוכס (לעתיד) הייסטינגס והפכה אותו לגבר המוצלח שהוא למרות אזלת ידו של אביו, אלואיז ברידג'רטון שמנסה לבנות את עצמה ללא הצורך במסגרת המסורתית של חתונה ובניית משפחה.
והכוכבת האמיתית של הסדרה, דפני ברידג'רטון. למראית עין נראית כמו פרח קיר, אבל למעשה לוקחת את המושכות לידיה ויודעת לנצל הזדמנויות לטובתה. כך טוותה עם הדוכס הייסטינגס את המזימה להלאת קרנה בעיני המחזרים, כך הפילה את הנסיך הפרוסי ברשתה, וכך החליטה וקבעה את נישואיה לדוכס וכך גם פיתתה אותו ודאגה שיעבר אותה.
ברידג'רטון מספקת כמה אתנחתות קומיות ורגעים מבריקים של הומור שנון
כמו למשל המעבר בין סצנת האוננות של דפני בפרק 3 שמסתיימת במעבר לקרשצ'נדו מרשים כשהיא מנגנת על הפסנתר ואז לפרצוף המתמוגג של אמה השואלת "גמרת? איזה יופי!". אבל היא גם מלאת סצנות סקס משובחות ובלתי נשכחות, בינהן אורגיה רבת משתתפים בביתו של הצייר, מין אוראלי על מדרגות האחוזה ועוד ועוד. אבל הסצנה שגרמה לכל העולם לרייר היא סצינת הכפית, שעושה בית ספר ומציבה רף גבוה במיוחד לכל מי שעשה או יעשה בעתיד פרסומת למעדנים.
אז ברידג'רטון היא אולי פנטזיה, אסקפיזם, אבל בהתייחסות שלה לסקס, היא לא מאוד רחוקה ממה שאנחנו כחברה רוצים לעצמנו.
דקדנטי אמרנו?